התקשרו 052-3575475  



דף הבית >> מאמרים >> מירוץ ההורות.

 
 
מירוץ ההורות/ מאת מיכל שביב 
כמה תובנות שגיליתי בחזרה מ"המירוץ למיליון" למירוץ ההורות.

היום, ממרחק של ימים רבים מאותה חוויה חד פעמית שהפכה את עולמי לרגע, שחטפה אותי מתוך חיי השיגרה שלי וזרקה אותי למעין רכבת הרים שנמשכה ימים ארוכים, שעימתה אותי עם הפחדים הגדולים שלי, שאתגרה אותי בכל מובן, ואשר הרגשתי בה מלכת העולם, כל יכולה – אני יכולה לספר לכם על כמה דברים חשובים שגיליתי על ההורות, הורות עם בן זוג, גידול ילדים ומה באמת חשוב בחיים.

גידול הילדים – משימת החיים המאתגרת מכולם
אחד הדברים הראשונים שהבנתי, עוד בימים הראשונים של החזרה לשיגרה, הוא שמכל המשימות המאתגרות שביצעתי במירוץ למיליון, קפיצת הבאנג'י האימתנית, חרישת שדה אורז יחפה בעזרת תאו, סחיבת 30 קילו של תרנגולות מקרקרות, אכילת ראש כבש על כל איבריו, קפיצת טרפז לוליינית, ועוד משימות מרגשות, מפחידות פחד מוות, שנראו בלתי אפשרויות לביצוע – המשימה המאתגרת והקשה מכולן היא דוקא גידול שלושת ילדיי.
הבנתי את זה באירוע יומיומי שיגרתי שהתרחש מספר ימים לאחר שחזרתי מ"המירוץ למיליון", במהלך איסוף ילדיי מהמסגרות השונות בתום יום העבודה. עדיין הרגשתי על גג העולם, חושבת לתומי שאם הצלחתי לקפוץ במעוף ציפור
 
אל התהום מגובה 216 מטרים, אין דבר שיוכל לעמוד בפניי. והחלטתי לבצע את האיסוף ברגל, עוברת מגן לצהרון ועוד צהרון, ומלקטת את ילדיי.
ותוך כדי ההליכה, עמוסה ביצירות של האמצעית (5), ותיק בית הספר של הגדול (6.5), והקטנה (3) על הידיים, מנסה לחצות עם השלושה כביש, כאשר הגדול מחליט שהוא רוצה עכשיו שאקנה לו חפיסת קלפים בקיוסק הסמוך, מהסוג שכרגע משחקים בו החברים. וכמובן שלא בא בחשבון לקנות כרגע קלפים (ובכלל אני בלי ארנק). והגדול בוכה, ולא מוכן להתקדם והאמצעית רוצה גם על הידיים, ומתחילה לבכות, ואיך לעזאזל אני מתקדמת כך הביתה? ולעולם לא אשכח את תחושת חוסר האונים והייאוש שהרגשתי, את ההפתעה הגדולה מכך שילדיי הקטנים, החמודים והאהובים כל כך, הם אלה שגורמים לי להרגיש כל כך חסרת יכולת. אז לקפוץ באנג'י אני יכולה, אבל להוביל את ילדיי הביתה אני לא מסוגלת?
מקרה זה היה הראשון ואחריו באו עוד רבים אחרים: הילדים רבים ביניהם, הילדים לא מעוניינים לאכול את הארוחה המושקעת והמזינה שהכנתי, הגדול מציק לאמצעית, האמצעית מציקה לקטנה, הקטנה מקשקשת על הקיר, השלושה עושים בלאגן באמבטיה ומתעלמים מבקשותיי, ועוד ועוד מצבים מחיי היומיום, שבהם אני מוצאת את עצמי מול אתגר גדול.
ומהו האתגר? להתמודד עם המשבר הנוכחי באופן שיאפשר לי להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש שפעלתי נכון, שלא גרמתי לילדיי ולעצמי נזק בלתי הפיך. וזה לא פשוט כלל.
אין מה לומר – ללא ספק, ההתמודדות היומיומית במשך רוב שעות היממה בטיפול ובחינוך שלושה ילדים, היא המשימה המאתגרת מכולן!

כאשר אין הסכמה עם בן הזוג – להסכים שלא מסכימים
ב"מירוץ למיליון" התחריתי עם בן זוגי לחיים והיינו במצבי לחץ נפשי וקושי פיזי ותחרות מול זוגות חזקים, והיינו במצבים מאד מאתגרים ומתישים. מה שעזר לנו להתמודד יחד מול כל המכשולים ולהצליח בכל המשימות (טוב, חוץ מהאחרונה....) – היתה הזוגיות הטובה שלנו, עבודת הצוות, שיתוף הפעולה, ההבנה וההיכרות העמוקה אחד את השני. הזוגיות החזקה היתה החוזקה שלנו. והיא זו שהביאה אותנו למקום המכובד שאליו הגענו. לשנינו היתה מטרה משותפת – לא לדרוך אחרונים על השטיח בסוף הקטע, ושנינו התגייסנו למטרה זו, תוך התחשבות בצרכים אחד של השני והבנה שהמטרה היא החשובה מכל.

ובבית, למרות שלשנינו אותה מטרה משותפת – לגדל ולחנך את הילדים, כך שיהיו אנשים מאושרים, אוהבים ונאהבים, עצמאים ובעלי בטחון עצמי ובטחון ביכולת שלהם, אנו מתמודדים פעמים רבות עם חילוקי דעות לגבי הדרך לאותה מטרה. שעות רבות של ויכוחים ודיונים ומחלוקות. בהם הדבר היחיד שאנו מסכימים עליו הוא שאיננו מסכימים.
כאשר נקלענו לחוסר הסכמה במירוץ למיליון, מאילוצי זמן, לחץ ותחרות – אחד מאיתנו היה חייב לוותר. לעומת זאת חוסר ההסכמה בהורות הינו על סוגיות עקרוניות, חשובות ומהותיות שבעיני כל אחד מההורים משפיע על הילדים. ולא קל עד בלתי אפשרי לוותר על עמדתך בסוגייה המדוברת. אז מה עושים? אז באמת כדאי להסכים על אי ההסכמה, להקשיב אחד לשני, לכבד את הדרך של בן הזוג ולבסוף אפשר לבחור בדרך אחת (אם לאחד ההורים הנושא יותר משמעותי וחשוב) ואפשר גם לבחור בשתי הדרכים. הדרך של אבא והדרך של אמא. וזה בסדר גמור. הילדים לומדים על מגוון הדעות שיש בעולם, שכל אחד רשאי להחזיק בדעתו ומחשבתו, ולא תמיד אמא ואבא מסכימים. אבל תמיד אוהבים מכבדים אחד את השני.

יחסים בתוך המשפחה - הכי חשוב
חזרתי הביתה מהמירוץ למיליון, ואחד הדברים שלקחתי מאותה חוויה הוא החשיבות והכוח של היחסים. אני מאמינה גדולה ביחסים. אני מאמינה שהיחסים במשפחה חשובים מכל דבר אחר. וזה מה שמנחה אותי בהתמודדות היומיומית עם הילדים.
ואיך יוצרים יחסים? ראשית חשוב לראות את הילד, לראות לא במובן הפיזי אלא במובן הרגשי. לראות מה הילד מרגיש, מה מצב הרוח שלו, למה הוא זקוק כרגע. האם הוא זקוק לחיבוק, לקירבה, שיניחו לו, אולי לאוזן קשבת.
חשוב להקשיב לילד, אבל באמת להקשיב. להתפנות ממה שעושים וממה שחושבים, להפסיק את הכנת ארוחת הערב, לרדת לגובה העיניים של הילד, לקרב אותו ולהקשיב למה שהוא רוצה לומר. כי כך הוא מרגיש בעל ערך ובעל חשיבות. וכך ילמד להקשיב לאחרים, ואולי אפילו לנו ההורים.
חשוב לשתף את הילד בהחלטות, לתת לו לבחור מבין אפשרויות אפשריות, לתת לו תחושה שהוא שולט מעט בחייו.
חשוב לכבד את הילד, להתנהג אליו בכבוד, לא לזלזל או להשפיל.
והכי חשוב לאהוב, ולבטא את האהבה. במילים, בחיבוקים, בנשיקות, בקירבה.
ובנוסף ויחד עם זה ובלי להמעיט בחשיבות הדברים הללו, חשוב להציב לילדינו גבולות. כי הגבולות הם אלה שמסדרים את עולמם של הילדים, והם אלה שמאפשרים להם את הרגשת הביטחון בעולם, שמלמדים אותם כיצד מתנהגים בחברה – שלא מרביצים, מדברים בנימוס, שמאמנים אותם להתאפק ולדחות סיפוקים קטנים כמו שוקולד לפני ארוחת ערב, כדי שיוכלו בעתיד להתאפק ולדחות סיפוקים מיידים גדולים יותר כמו אלכוהול או סמים (לא עלינו). כאשר אנו מציבים גבולות לילדינו, אנו מעידים על כמה שאכפת לנו מהם.
רק השילוב בין אהבה ללא גבולות והצבת הגבולות יגדל ילדים בריאים בנפשם ובטוחים בעצמם. ויסייע בבריאת יחסים טובים בין ההורים לילדים.

הפרס הגדול – מיליון ₪?
אז היום אני מבינה שהדמיון היחיד בין המירוץ למיליון למירוץ ההורות הוא האינטנסיביות והדרישה לעמוד במשימות מאתגרות במיוחד. ופה מסתיים הדמיון. החיים כהורה הרבה יותר מאתגרים, לעיתים מתסכלים ומייאשים ולעיתים גורמים נחת, אושר וסיפוק, רגשות קיצוניים לשני הקצוות. בהורות אתה לא יכול לקחת פסק זמן של מנוחה בין קטע לקטע. בהורות אין מקום ראשון אבל גם אף אחד לא ידיח אותך (אפילו אם היית רוצה לפעמים שמישהו יעשה זאת).

החוויה שעברתי במירוץ למיליון חלפה עברה, אמנם תישמר לי תמיד כאחת החוויות המיוחדות בחיי ותישאר זיכרון חזק ומשמעותי, אך היא מאחורי. ושיגרת החיים היא המירוץ האמיתי, והילדים ובן זוגי הם האנשים החשובים והמשמעותיים בחיי, והיחסים עימם הם שמשפיעים על איכות חיי ועל אושרי, ועל הנחת והסיפוק שאני מרגישה בחיי, ועל מנת שהיחסים יהיו טובים חייבים לכבד אחד את השני, להיות רגישים אחד לשני, לראות אחד את השני ולאהוב הרבה.

גם לא מליון שקלים שווים חיבוק ונשיקה מהשפתיים הקטנות של ילדי.
 
 
חזרה למעלה         I         מפת האתר         I         צור קשר
 

לייבסיטי - בניית אתרים